שבתאי עזריאל, מהנדס תעשייה וניהול 22 אוגוסט, 2004 לכבוד, מר מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים, ירושלים שלום רב,   הפסקת הליכים משמעתיים כנגד עו"ד יהודה שפר פנייה לביטול החלטת היועץ המשפטי לממשלה מיום 31.12.03   עו"ד יהודה שפר (המכהן כיו"ר הרשות למלחמה בהלבנת הון בישראל), בהיותו פרקליט במח' בג"צים, שיבש הליכי משפט בבג"ץ. מדובר בעבירה מסוג פשע שיש עמה קלון. לשכת עוה"ד, החליטה שהתלונה מוצדקת ופתחה נגדו תיק משמעתי 23/02. ליועה"מ לממשלה, יש סמכות לבטל את ההליך בנימוק של "טובת הכלל". מר רובינשטיין, ביום האחרון לכהונתו כיוע"מ לממשלה ובהיותו בניגוד עניינים חריף וקיצוני נימק זאת ב"טובת הפרקליט". הלשכה פנתה אל גב' ארבל בהיותה מ"מ היועמ"ש לבטל את החלטתו. ארבל סירבה בהיותה בניגוד עניינים קיצוני ביותר.   רקע 1. כנגד עו"ד יהודה שפר (להלן "שפר"), המכהן כיו"ר הרשות למלחמה בהלבנת הון נפתח תיק בד"מ 23/02 בגין תלונתי כנגדו על שיבוש הליכי משפט בבג"ץ 7634/98. מדובר בעבירה מסוג פשע שיש עמה קלון ולשכת עוה"ד סברה שהתלונה מוצדקת, גם לאחר דיון נוסף. 2. ביום 31.12.03, ביום האחרון לכהונתו, שלח מר רובינשטיין את החלטתו להפסיק את ההליכים המשמעתיים כנגד שפר במכתב ההנמקות המצ"ב (נספח א'). 3. ליועץ המשפטי לממשלה, יש סמכות בחוק להפסיק הליכים משמעתיים כנגד פרקליט בשירות הציבורי וזאת לפי סעיף 79(ב) לחוק לשכת עוה"ד. עיון בדברי הכנסת בישיבת הכנסת תכ"ח מיום 30.12.1964, מלמד שהנימוקים לכך הם "טובת הכלל", אלא שמר רובינשטיין כלל לא התייחס לכך בהחלטתו והוא נימק זאת ב"טובת הפרקליט". 4. מאחר ומדובר בהליכים משמעתיים כנגד פרקליט במח' בג"צים הכפופה ליועמ"ש, ההחלטה להפסקת ההליכים התקבלה תוך ניגודי עניינים קשים. 5. אשר על כן, הפסקת ההליך היא לא רק בניגוד לכללי הצדק הטבעי, אל גם בניגוד לתכלית החקיקה שעליה הסתמך היועמ"ש ויש לבטלה לאלתר. 6. לשכת עורכי הדין פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבטל את ההחלטה. הואיל ומר רובינשטיין כבר לא כיהן בתפקידו, הגיעה הבקשה אל ממלאת מקומו דאז, פרקליטת המדינה עדנה ארבל, שדחתה את הבקשה. ייאמר שמר שפר היה סגנה ועל כן החלטתה שלא נומקה כלל, נגועה בניגודי עניינים קשים ביותר, הואיל והרשעתו היתה עלולה לפגוע במעמדה כממונה עליו. 7. אשר על כן, כבודו מתבקש לדון שוב בהחלטה להפסקת ההליכים בבד"מ 23/02.   העובדות 8. ביום 6.11.00 פניתי בתלונה מפורטת כנגד שפר ואח' לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין, על שיבוש הליכי משפט. 9. בתקציר שהובא בפתח תלונתי, פורטו 10 סעיפים כדלקמן (סעיפים 2-11): 2. ביום 2.12.98, עתרה עמותת נפגעי מס רכוש (בג"ץ 7634/98) כנגד כשרות מינויו של עו"ד אליעזר ארנון (שופט צבאי בדימוס), לתפקיד ראש בית הדין לוועדות ערר למס רכוש, בהיותו בגיל 79 ובטענה שאין אפשרות למנותו לאחר גיל 70. 3. המשיבים בעתירה החליטו להתנגד לפיטוריו, למרות שידעו שהמינוי פסול. ברור הוא שהדרך היחידה שעמדה בפניהם היא, לנסות ולהוליך שולל את בית המשפט. 4. כטענת נגד, הביאו סעיף בחוק האומר ששופט בדימוס רשאי להתמנות לתפקיד, גם אם גילו מעל 70 שנה, בתנאי שהדבר נעשה בהיוועצות עם נשיא בית המשפט העליון. 5. מכיוון שהיוועצות כזו לא נערכה בעניינו מעולם, ברור שהמינוי הינו פסול. 6. בית המשפט, בהסתמך על טיעוני המשיבים, אכן הוטעה, וייעץ למתלוננת למשוך את העתירה. 7. לאחר שהעתירה נמשכה, ארנון לא התפטר, למרות שברור היה לו ולמשיבים בעתירה, שהוא מכהן באופן פסול. כמו כן, הוא אף קיבל על עצמו משימות שונות הקשורות למינויים של חברי ועדות הערר, שהוטלו עליו מטעם המועצה לבתי דין מינהליים. 8. כדי לאמת את חשדותי, פניתי ללישכת נשיא בית המשפט העליון והתברר כי היוועצות כזו לא נערכה מעולם. 9. הדברים הובאו בפני כב' הנשיא במסגרת הליכי עתירה 6895/99. הנשיא, הורה להוסיף את המקרה של ארנון בדרך של תיקון העתירה והוציא צו על תנאי כנגד המינוי. 10. בתגובה לצו-על-תנאי שהוצא, הודיעה המדינה על כוונתו של ארנון לפרוש מתפקידו. 11. יש לציין, שהמשיבים בתגובתם, ציינו שלא ידוע להם על תלונות כנגד ארנון. גם זוהי הודעה כוזבת בעליל ובהמשך, יובאו הוכחות שידוע היה היטב למשרד המשפטים ולפרקליטות על תלונות חמורות כנגד ארנון.   ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין החליטה לפתוח בהליכים משמעתיים כנגד שפר 10.בהמשך ובתגובה לתלונתי, הודיעה לי לשכת עוה"ד במחוז ירושלים ביום 1.1.03 שהוחלט להעמיד את שפר לדין משמעתי, ונפתח תיק שמספרו 23/02 (נספח ב'). 11.שני מועדים שנקבעו להקראה (3.2.03 ו- 25.3.03) נדחו. כפי שהתברר, היה זה לאחר שמליאת ועד המחוז קיימה בעניינו דיון נוסף, והחליטה שאין לוותר הואיל והתלונה מוצדקת.   מר רובינשטיין החליט על הפסקת ההליך המשמעתי 12. לאחר שההליך לא בוטל גם לאחר הדיון הנוסף, נחלץ מר רובינשטיין לפטור את מר שפר מההליך המשמעתי וחתם ביום 31.12.03 על החלטה בדבר הפסקת ההליכים. 13. ביום 27.1.24 התקבל אצלי מכתב מלשכת עורכי הדין על הפסקת ההליכים (נספח ג'). 14. יצויין, שלשכת עורכי הדין סירבה להמציא לי את נוסח ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה. 15. רק לאחרונה הגיע אלי אישור מלשכתך (ואף זאת לאחר פנייה אל נציב תלונות הציבור), שהנוסח שברשותי הוא הנוסח המדוייק . מר רובינשטיין הפסיק הליך מנימוק של "טובת הפרקליט" - בניגוד לתכלית החקיקה 16. עיון במכתב ההחלטה, אינו מגלה כל עילות והנמקות להחלטה שהתקבלה, כמו למשל הפרכת האמור בתלונה מטעמים כאלה ואחרים. 17. במכתבו, הועלו תיאורי סמכויותיו ותפקידיו לגונן על משרתי ציבור שונים, ולבסוף מסכם מר רובינשטיין בסעיף האחרון כדלקמן: ט"ז. ראיתי איפה מחובתי להגן על משפטן בשירות המשפטי של המדינה, שעשה מלאכתו כעובד ציבור" 18. יתירה מכך, הוא גם מודה ומאשר בסעיף ט"ו כדלקמן: "ער אני לכך שלשון סעיף 79(ב) לחוק לשכת עורכי הדין משמיעה על פניה קביעה ראשונית כי 'העבירה נעברה'… ". 19. דהיינו, מר רובינשטיין מציין "ברחל בתך הקטנה" שההליך הופסק מנימוק של "טובת הפרקליט" למרות שלדעת לשכת עורכי הדין, "העבירה נעברה". 20. והמסקנה היא, כי מר רובינשטיין כיועץ משפטי לממשלה הפעיל את סמכותו בשרירות ושלא כדין, ועל כן, הפסקת ההליך חסרת כל תוקף חוקי ויש לבטלה לאלתר. 21. לאחרונה, דובר רבות (פרשת "האי היווני") על כך שכולם שווים בפני החוק, אך כאן, באופן הברור ואף הבוטה ביותר, מפעיל היועמ"ש כללים אחרים כאשר מדובר באיש פרקליטות.   על החקיקה ותכליתה 22. יצויין, שהסמכות בחוק להפסיק הליכים משמעתיים כנגד פרקליט בשירות הציבורי, לא ניתנה ליועץ המשפטי לממשלה כדי לסייע לחברים מנימוקים של "טובת הפרקליט" (כאמור במכתבו), אלא מנימוקים של "טובת הכלל" (כאמור בישיבת הכנסת תכ"ח מיום 30.12.1964). 23. דיון נרחב בסוגייה זו (תיקון מס' 4 לחוק לשכת עוה"ד), התקיים בכנסת בישיבתה תכ"ח מיום 30.12.64, בעת הדיון בקריאה שניה ושלישית (נספח ד'). וכך למשל אמר ח"כ משה אונא, יו"ר ועדת החוקה (ע' 785): "… רצוני להתייחס לעניין שהוצע על ידם. מבחינה עניינית, אינני חושב שיש כאן שאלה של חסינות לעובדי המדינה. זהו ביטוי שמאד איננו אוהבים. אבל נראה כי דווקא משום כך השתמשו בו בהנמקה. אין כאן כל חסינות. דיברו גם על פריבילגיות של חלק מעובדי הלשכה. אין זו פריבילגיה, כפי שגם אסביר בהמשך דברי… "…לגופו של דבר, אמרתי כבר בדברי הפתיחה שלי: אין כאן שאלה של פריבילגיה. זוהי פריבילגיה של צורכי הכלל נגד צורכי הפרט או נגד חוג מצומצם שעומד על שלו… "…אמרתי שזו פריבילגיה של טובת הכלל, ובהרבה מקרים אנו מטילים תפקיד זה על היועץ המשפטי, שהוא ייצג את המדינה, לא רק בעניין זה. חבר הכנסת מרידור אמר בצדק, שיש הרבה סמכויות שאנחנו מסרנו ליועץ המשפטי. דרך משל, להגיש משפטים פליליים, לבטל תיקים בטרם הוגשו, להפסיק משפטיים פליליים נגד בני אדם - אם הוא סבור שזה לטובת הכלל, להביא להפסקת הליך משפטי לפני בית הדין המשמעתי. מתוך גישה זאת שקלנו את העניין בוועדה והשתכנענו שאמנם יש יסוד לטענה זו, שייתכנו מצבים שיהיה זה לטובת הציבור לא להיזקק לתביעה כזאת, לא להעמיד עובד מדינה או פרקליט של המדינה, אשר מופיע בשם המדינה במשפט בפני הציבור - לפני בית-דין משמעתי. כבר אמרתי: אין כל ספק שלפי ההסדר שקבענו, היועץ המשפטי לא בנקל ישתמש בזכות זו, ורחוקים אנחנו מלקבל ניסוח כגון זה ששמענו: החוק הזה הוצא מפני שפרקליט מחוז ת"א הרגיש את עצמו נפגע… "על כן לא יכולנו לקבל את ההצעה למחוק את הסעיף הזה, כי אין בזה משום פריבילגיות לחברי לשכת עורכי הדין השייכים לשירות המשפטי. אין גם חשש שעל ידי כך ירגישו עצמם הפרקליטים האלה חופשיים יותר לפגוע במישהו או לפגוע באתיקה המקצועית. אינני סבור שאפשר להניח שהיועץ המשפטי ישתמש בזכות זו לרעה מפני שמישהו רוצה לפגוע או לזלזל בסדרי האתיקה המקצועית של עורכי הדין… … ודאי הוא שאנחנו צריכים להשאיר גם את השיקול אם הדבר הוא לטובת הכלל או לא, בגדר משפט משמעתי, בידי היועץ המשפטי. ייתכן אפילו שיש דברים שאינם בגדר ידיעתם של חברי בית הדין. אפשר אף לתאר מצבים שמטעמים מסויימים לא יהיה טוב למסור את פרטי הבעיות לידי חוג רחב יותר על כן סבור היה הרוב בוועדה, כי גם בעניין זה צריך להשאיר את השיקול ואת ההכרעה בידי היועץ המשפטי." (ההדגשות לא במקור - ש.ע.) 24. הדברים מדברים בעד עצמם, וכנגד ההחלטה של מר רובינשטיין. 25. גם עיון מדוקדק ביותר, מלמד שאין בהחלטתו של מר רובינשטיין כל איזכור של "טובת הכלל". למעשה, החלטתו היא הענקת חסינות דה-פקטו לפרקליטים בשירות הציבורי לשבש הליכי משפט. 26. אילו היה מדובר בעו"ד פרטי, הרי כיועמ"ש הוא לא היה רשאי להפסיק את ההליך. מכאן שמדובר ב"פריבילגיה", בניגוד גמור לדברים המפורשים שטען המחוקק ולתכלית החקיקה. 27. ומהי טובת הכלל? ראה לעיל בפיסקה האחרונה מהציטוט מ"דברי הכנסת" - "אפשר אף לתאר מצבים שמטעמים מסויימים לא יהיה טוב למסור את פרטי הבעיות לידי חוג רחב יותר" - תיאור המתאים לענייני חוץ ובטחון, או עניינים אפלוליים אחרים שהם ענייני מדינה שהמציאות הקשה מחייבת לעתים לפעול כנגדם בחשאיות ושלא על טהרת ספר החוקים. כך או אחרת, בוודאי ובוודאי, שאין מדובר בהגנה פסולה ובלתי מוצדקת מצד פרקליט על אדם שהתמנה וכיהן במשרד המשפטים בניגוד לחוק.   החלטה שהתקבלה על ידי היועמ"ש תוך ניגודי עניינים 28. מר רובינשטיין היה מצוי בניגוד עניינים חריף וקיצוני, כאשר דן לכאורה בהפסקת ההליכים כנגדו. 29. אין כל ספק, שמר רובינשטיין, היה בסטטוס "מעין שיפוטי" בעת שבדק את התלונה וכתב את ההחלטה המתייחסת לתיפקודו של פרקליט בעת שירותו במח' הבג"צים בפרקליטות. 30. אין גם כל ספק בכפיפותם של אנשי מח' הבג"צים בפרקליטות אל היועץ משפטי לממשלה ולהוראותיו הישירות. 31. אין גם ספק, שלמר רובינשטיין יש היכרות ממשית קרובה ביותר עם שפר והוא אף מציין בסעיף י' למכתבו את שנות עבודתו עם שפר. 32. אין גם כל ספק, שתלונה מסוג זה העוסקת במצגים פיקטיוויים של נציג מח' הבג"צים, עלולה לחשוף מחדלים בתיפקודו של מר רובינשטיין. 33. יוזכר שביום 9.3.04 עבר בקריאה שלישית "חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004". 34. בחוק נקבע, שופט או דיין יהיו מנועים מלשבת בדין, בין השאר במקרים הבאים: (1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת; (2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו; 35. אמנם, החוק עבר לאחר שמר רובינשטיין החליט, אך יש בכך להראות שאין הדעת סובלת ואף המחוקק אינו מסכים, שבעל תפקיד שיפוטי יחליט בהליך הנוגע לו אישית ושיש לו עניין בתוצאותיו וכן שיש לו קירבה ממשית עם הצד להליך. 36. מר רובינשטיין טעה איפה באופן חמור כאשר הפעיל סמכות מעין שיפוטית והתערב להפסיק הליכים משמעתיים שהתנהלו בגוף שיפוטי, כאשר ברור שהיה לו עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו. 37. יש איפה לקבוע כי ההחלטה כולה בטלה ומבוטלת (Void), מחמת היותה נגועה בניגוד עניינים חמור וקיצוני שאינו מתקבל על הדעת, על הפסיקה ועל החוק, גם מבלי להתייחס לכל שאר ההנמקות לפסלות ההחלטה כמפורט לעיל. 38. עוד ייאמר, שההחלטה כולה התקבלה על ידי מר רובינשטיין מבלי לזמן אותי לדיון בהיותי המלין ומבלי לשמוע את הערותי, בניגוד לנדרש מ"שופט" אובייקטיבי המבקש לקבל החלטה נכונה. הדרך שבה התקבלה ההחלטה, מדיפה איפה ניחוח של "סגירת עניינים מתחת לשולחן" וכיוצ"ב, מצבים שאינם תואמים שלטון חוק, שקיפות, טוהר מידות, זכות טיעון וכללי צדק טבעי. 39. יש גם להזכיר את העובדה שההנמקות כלל לא נשלחו אלי למרות היותי המלין. גם פנייה ללשכת היועץ המשפטי לממשלה לא נענתה מספר חודשים, עד להתערבות נציב תלונות הציבור, שאליו פניתי ביום 26.4.04.   סירוב גב' עדנה ארבל לבטל את ההחלטה, כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה 40. ביום 7.1.04, פנה עו"ד יריב לוין (נספח ה') אל גב' עדנה ארבל בתוקף תפקידה כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לבטל את החלטת מר רובינשטיין לגבי הפסקת ההליך המשמעתי. 41. גב' ארבל החליטה בשלילה והודעתה (נספח ו') נשלחה ללשכת עוה"ד ביום 21.1.04. בהודעתה אין כל הנמקות, פרט לתמיכה במהלך המוצדק לדעתה של מר רובינשטיין. 42. מאחר ומח' הבג"צים כפופה אליה ישירות ומאחר ושפר כיהן כסגנה, אין כל ספק, שגב' ארבל היתה בניגוד עניינים אף חריף וקיצוני יותר מאשר מר רובינשטיין. 43. אשר על כן, יש להתייחס גם אל החלטת גב' ארבל כאל בטלה ומבוטלת מכל וכל.   סעד מבוקש 44. אשר על כן ובהסתמך על האמור לעיל, הריני מבקשך לבטל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה כדי שבית הדין המשמעתי יוכל להמשיך בהליכים המשמעתיים כנגד מר יהודה שפר. 45. בנוסף, מאחר וההליכים המשמעתיים נגד מר שפר הופסקו, אזי תיקו האישי נותר כביכול נקי וללא רבב למרות שהוא עבר עבירה חמורה והוא אף ראוי לכאורה לכהן כשופט בישראל. הריני מבקשך איפה לקבוע הערה בתיקו האישי, שתמנע ממנו לעסוק בתפקידים ההולמים אדם שלא עבר כל עבירה ובמיוחד מסוג פשע שיש עימה קלון ותפעל לפיטוריו המיידיים מתפקידו הנוכחי, שהוא תפקיד הדורש אימון רב ויושר מצד מי שתובע אזרחים.   בכבוד רב, שבתאי עזריאל   לדף "שפר"                                 לתגובת מזוז